<h1>הבתים — שערי תענית שער חמישי</h1>
<h2>דף לב.</h2>
אע"פ שהתענית מדרכי התשובה לעורר את האדם שיפשפש במעשיו לפתח חרצובות רשע ולהכניע את לבבו למען יהיה תמיד בלב נשבר ונדכה, אין היחיד רשאי לסגף את עצמו בתענית שמא יצטרך לבריות ואין הבריות מרחמות עליו. או יגרום חולי או מיתה לעצמו ויהיה חוטא לנפשו, אמרו חכמים ויהי האדם לנפש חיה אמר הקב"ה נשמה שנתתי לך החיה. כתב הראב"ד מה שאמרו אין היחיד רשאי לסגף עצמו לא אמרו אלא כשהוא צריך למעשה ידיו, אבל כשאינו צריך למעשה ידיו מותר. ויש מי שאמר שלא אסרו אלא בסגוף שיש בו צער גדול, אבל מי שהוא יכול לסבול מותר אע"פ שיש לו קצת צער [מותר] ומדת חסידים היא. כל מי שאינו יכול לסבול ומצער עצמו בתענית נקרא חוטא. ומי שיכול לסבול בצער עצמו ומתענה כדי שיהיה תמיד בלב נשבר ונדכה נקרא קדוש. וכל שכן אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ומתענה להכניע יצרו, שהוא קדוש, ואע"פ שהוא מצער ומסגף עצמו. ועל כיוצא בזה אמרו חכמים הרוצה שיחיה ימית עצמו.
